שמעתם כבר על "תאי הפורל" שעושים קסמים, אולי על זרע הסלמון או DNA של דגים שיהפכו אתכן לחלקות לנצח? נדמה שזמן רב לא היה כל כך הרבה 'באז' סביב חידוש בתחום הדרמטולוגי, שכמעט כולם יודעים עליו מעט מדי. אז בואו נעשה סדר:
הכירו את הפולינוקלאוטידים (Polynucleotides, PN)
בשנים האחרונות הפכו הפולינוקליאוטודים לכוכבים הגדולים של הרפואה האסתטית – אבל השורשים שלהם נמצאים בכלל בעולם הביוכימיה והרפואה ה“קלאסית”, הרבה לפני שדיברו עליהם בהקשר האסתטי.
פולינוקלאוטיד הוא שרשרת ארוכה של נוקלאוטידים – אבני הבניין של DNA וה-RNA שהתגלו כבר בשנות ה 50 של המאה ה 20. אחרי גילוי מבנה ה-DNA הצליחו חוקרים לסנתז פולינוקלאוטידים במעבדה ולחקור את האינטראקציות ביניהם. במקביל, פותחו אנזימים כמו פולינוקלאוטיד פוספורילאז שאפשרו יצירת שרשראות RNA סינתטיות.
במשך עשורים, פולינוקלאוטידים שימשו בעיקר כחומר מחקר בביולוגיה מולקולרית ורק בהמשך החלו ליישם אותם כתרפיות ביולוגיות המנצלות את היכולת שלהם להשפיע על תיקון רקמות, דלקות וביטוי גנים.
השימוש בפולינוקלאוטידים ברפואה הכללית
עוד לפני החדירה לקליניקות אסתטיקה, פולינוקלאוטידים נכנסו בהדרגה לתחום הרפואה בכמה תחומים:
• אורתופדיה: מפחיתי דלקת בסחוס, האטה בתהליכי ניוון במצבי אוסטיאוארתריטיס ופגיעות גידים ועוד.
• רפואת כאב ותיקון רקמות שריר שלד: בשיפור וריפוי גידים ושרירים.
• ריפוי פצעים: פולינוקלאוטידים מעודדים חלוקת פיברובלסטים, יצירת קולגן חדש ושיפור מיקרו סירקולציה, ולכן משולבים בפרוטוקולים של ריפוי פצעים כרוניים, כוויות וצלקות.
• עיניים: יש שימושים בהם בטיפול ושיקום של יובש עיניים ופגיעות קרנית.
בכל המקרים, הרעיון המרכזי הוא ניצול היכולת של פולינוקלאוטידים ליצור סביבת ריפוי “ידידותית”: הפחתת תופעות דלקתיות, שיפור ויסות כלי דם מקומיים ועוד.
מתי נכנסו הפולינוקלאוטידים לדרמו אסתטיקה ולמה עכשיו הם להיט?
בדרמו אסתטיקה, פולינוקלאוטידים הופיעו בהתחלה כתכשירי “ביוסטרים” רגנרטיביים, לעיתים תחת שמות מסחריים שונים, המאושרים כמרשמי הזרקה לשיפור איכות העור.
החדירה המשמעותית לשוק האסתטי היא בעיקר בעשור האחרון, ובעיקר בשנים 2020–2025, עם עליית המודעות ליתרונותיהם בכנסים מקצועיים-רפואיים.
למה הם הפכו לפתע ללהיט?
• שינוי גישה ברפואה האסתטית – יש נטייה מקצועית וציבורית לעבור מהזרקות נפח ובוטוקס בלבד לטיפולים המעודדים תיקון רקמות, שיפור מרקם העור והברק שלו ואפקט טבעי יותר באופן כללי.
• פרופיל בטיחות טוב יחסית – מאחר שהפולינוקלאוטידים עוברים פינוי מטבולי טבעי ומשמשים כמצע לבנייה ותיקון, הם נתפסים כטיפול עם סיכון נמוך.
• אפקטים רב ממדיים – רופאים מדווחים על שיפור בלחות, בחסינות המחסום העורי, ריפוי מהיר יותר אחרי לייזר/מיקרונידלינג, הפחתת אודם ואנטי דלקתיות של החומרים.
מה בין פולינוקלאוטידים ואקזוזומים?
כדאי להבהיר, פולינוקלאוטידים ואקזוזומים שייכים לקטגוריות ביולוגיות שונות לגמרי.
ברפואה האסתטית היום נהוג להציג את ההבדלים כך:
• אקזוזומים:
o פועלים כ“שליחים” – מעבירים מאות גורמי גדילה, microRNA וסיגנלים שמורים לתאי העור, וכך מכוונים אותם למצב של תיקון, הפחתת דלקת ושיפור פיגמנטציה.
o משמשים לעיתים קרובות כטיפול משלים אחרי לייזר, RF או מיקרונידלינג, להאצת ריפוי.
• פולינוקלאוטידים:
o פועלים יותר כ“חומר הזנה ותמיכה” לתיקון – מעלים לחות, גמישות וייצור קולגן, תוך שיפור איכות העור ובניית רקמות.
o מיטיבים במיוחד עם עור דק, יבש, עם רוזציאה/אריתמה ופוסט טראומה מהליכים אסתטיים.
אם נרצה להמחיש את זה טוב יותר הרי שאקזוזומים הם מערכת הדואר, שמעבירה הוראות לתאים איך להתנהג; פולינוקלאוטידים הם חומרי הגלם והסביבה המטבולית שמאפשרים לבנייה בפועל לקרות בצורה מיטבית. לכן, יש היום גם פרוטוקולים המשלבים בין שניהם – אקזוזומים כטריגר תקשורתי ותוכנית עבודה, ופולינוקלאוטידים כבסיס רגנרטיבי ותומך לחות ויצירת קולגן.
